ואז נשאלת השאלה:
מדוע זה כך?
מהבחינה הגנטית, למרבית הנשים יש שני כרומוזומי X (אקס) ולמרבית הגברים, יש כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד.
כרומוזומי X מכילים מאות גנים מקודדי חלבונים, בזמן שכרומוזומי Y, אעפ"י שהם מכיילים פחות חומר גנטי, נושאים בתוכם את הגן שקובע את תכונות הזכר כמו למשל התפתחות האשכים.
גן זה נקרא "SRY" והוא השטח בכרומוזום Y, הקובע את מין העובר.
מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה, שבממוצע, נשים נוטות לחיות יותר שנים מגברים וגם יונקים רבים הראו דפוס זהה, שבו אורך החיים של הנקבות ארוך יותר מאורך חייהם של הזכרים.
אף אחד מהמדענים עדיין לא יודע בוודאות מה בדיוק גורם לכך.
אך מחקר חדש שנערך ע"י חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו (UCSF) ארה"ב, אולי מצא את ההסבר.
הממצאים של מחקר זה שפורסמו ב-17/12/2018 בכתב העת 'תא מזדקן' הנגישים לקריאה און ליין, חשפו שצמד כרומוזומי ה-X כוללים בתוכם חומר גנטי היכול להאריך את תוחלת החיים.
אבל רק אם חומר גנטי זה, נמצא בנוכחותם של הורמונים נקביים, שאותם השחלות מייצרות.
"אנו תהינו במשך זמן רב מה הגורם לתוחלת החיים הארוכה של הנשים", אומרת המחברת הבכירה של המחקר, ד"ר דיינה דובאל, פרופסורית לנוירולוגיה, עמיתה באוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו.
"ניתן לדמיין את הטבע מניע את הנקבות להתפתח בדרך זו.
"כשאת חיה חיים ארוכים יותר, את באמת יכולה לוודא את רווחתם של צאצאייך ואולי אפילו את של צאצאיהם". ד"ר דיינה דובאל.
לא על הגנים לבדם
במחקר חדש זה, צוות החוקרים נעזר במודלים של עכברים, כדי לנסות להבין מה הוא הדבר שככל הנראה נותן לנקבות יתרון, במונחים של אורך חיים.
החוקרים הנדסו גנטית עכברים, על מנת להתאים אותם לאחת מ-4 קטגוריות.
לקבוצה אחת של עכברים היו צמד כרומוזומי XX ועם שחלות מפותחות, לקבוצה אחרת היו כרומוזומי XY ואשכים מפותחים, בדיוק כפי שמתרחש בטבע.
כשלקבוצת העכברים הנותרת, היו או כרומוזומי XX ואשכים או כרומוזומי XY ושחלות.
ד"ר דובאל והצוות, הצליחו לבצע זאת ע"י העברת גן ה-"SRY" מכרומוזום Y לכרומוזום אחר, שאינו קובע את מין היילוד.
המטרה של שינוי זה היא שהעכברים יוכלו לרשת אותו, בין אם הם יירשו או לא, את כרומוזום Y.
החוקרים גילו שכל העכברים עם צמד כרומוזומי XX, נטו לשרוד זמן רב יותר בהשוואה לעכברים עם כרומוזומי XY, בין אם היו להם שחלות או אשכים.
אך בכל אופן, כאשר זה נוגע להנאה מתוחלת חיים באמת ממושכת, רק העכברים עם צמד כרומוזומי XX ושחלות, חיו חיים ממושכים יותר.
מה שמרמז על כך, שגם המבנה הגנטי וגם הפרופיל ההורמונלי, בעלי תפקיד חשוב בהבטחת אריכות חיים.
"הדבר מצביע על כך שההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת המין הנקבית מאריכים את אורך החיים בקרב עכברים עם שני כרומוזומי X, או על ידי השפעה על האופן שבו העכבר מתפתח או ע"י תפעול נתיבים ביולוגיים מסוימים במהלך חייהם"
מסבירה ד"ר דובאל.
להיות עם 2 כרומוזומי X זה יתרון
בניגוד למאפיינים של שתי קבוצות העכברים הנקביות שעברו שינוי גנטי, שהן בעלות זוגות כרומוזומיים זהים אבל עם קבוצות שונות של בלוטות מין.
החוקרים הבחינו בכך שהעכברים עם כרומוזום ה-X הכפול שגידלו שחלות, חיו זמן רב יותר מאשר עמיתיהן עם האשכים.
הם מדדו את אורך החיים, החל מהחודש ה-21, מכיוון שזה משך החיים הרגיל של עכברים.
"על מנת לחיות חיים ארוכים יותר, העכברים היו צריכים שיהיו להם שחלות פועלות יחד עם XX", מסבירה השותפה לכתיבת המחקר אירינה לובאץ' בעלת תואר Ph.d.
"אבל, במונחים של תוחלת חיים נורמלית", מוסיפה ד"ר אירינה, "זה לא משנה אם היו להם שחלות או אשכים, כל עוד היו להם XX, הם נמלטו ממוות מוקדם במהלך ההזדקנות".
ד"ר דובאל מוסיפה ומדגישה, "אנחנו עדיין לא מבינים כיצד כרומוזום X מקטין את התמותה בהזדקנות".
אולם מספר מנגנונים שחוקרים למדו לאחרונה, עשויים לשפוך מעט אור על העניין.
לדוגמה: בקרב נקבות, כרומוזום X אחד מנוטרל באופן רנדומלי (שרירותי) בכל תא.
נטרול זה מבטיח, שאם כרומוזום ה-X הפעיל ניזוק, כרומוזום ה-X המנוטרל יוכל להתחיל לפעול ולהשתלט על העניינים.
בזמן שחוקרים צריכים לחקור מקרוב יותר את קו השאלתה הזה, ד"ר דובאל מדגישה שככל הנראה אנשים עם שני כרומוזומי X, זכו בלוטו של הגנטיקה.
"אם הדברים משתבשים לעת זיקנה, להיות עם יותר כרומוזומי X, יחד עם מגוון הביטויים שלו, יכול להיות מועיל מאוד", מסבירה ד"ר דובאל.
