לרובנו השם חינה מעלה תמונה צבעונית של טקסים מסורתיים, קעקועים זמניים ועיטורים מרהיבים לפני חתונה. אך כמה באמת אנחנו מכירים את הצמח העוצמתי הזה?
ברוב הבתים בישראל, אם תעבירו את המבט על מדף התבלינים או המדפים של מוצרי הקוסמטיקה הטבעיים, יש סיכוי טוב שאולי לא תמצאו שם חינה – וזה חבל.
צמח החינה, או בשמו המדעי Lawsonia inermis, הוא לא רק חומר לצביעת שיער או קישוטי גוף. מדובר בצמח עוצמתי שמלווה את האנושות כבר למעלה מ- 5,000 שנה, החל בהודו, דרך המזרח התיכון ועד צפון אפריקה. ויותר מכל – זהו צמח בעל תכונות רפואיות יוצאות דופן, שהמדע המערבי רק מתחיל לגלות את מלוא הפוטנציאל שלו.
בכתבה הבאה נחשוף ונעמיק בעשרה שימושים רפואיים מוכחים ומסורתיים לחינה, שיכולים לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הבריאות הטבעית שלנו.
10 שימושים יוצאי דופן בחינה, שהגיע הזמן שתכירו
1. צינון טבעי והקלה בלחץ על העור
בתנאי חום קיצוני נהגו מרפאים לשטח על העור משחה של חינה כדי לקרר ולהרגיע – ממש כמו ג’ל טבעי. העלים הטחונים מעורבבים עם מים ליצירת עיסה סמיכה, שמורחים על כפות הידיים, הרגליים או כל אזור חם.
לא רק שהתחושה קרירה ומיידית, אלא גם יש לערב שימוש נוסף שמעבר לקירור:
במחקר שנערך ביחידות טיפול נמרץ (ICU) מרחו לחולים משחת חינה בחלק התחתון של הגב – המקום שבו נוטים להיווצר פצעים מלחץ ממושך – והמטופלים דיווחו לא רק על הקלה ותחושת צינון מידית, אלא גם על ירידה משמעותית בשכיחות הנגעים והאודם באזור .
השילוב של הקירור הטבעי והריפוי העמוק הופך את החינה לטיפול פשוט, נטול כימיקלים, שמתאים גם לכוויות שטחיות ולעייפות שנובעת מחום.
2. מרפאת כאבי ראש
כאבי ראש שמגיעים בעקבות חום, עומס נפשי או חשיפה לא ישירה לשמש הם תופעה נפוצה – במיוחד באקלים חם. ברפואה המסורתית נהוג להשתמש בעלי חינה כתושים בשילוב עם חומץ תפוחים, כמשחה מרגיעה שמונחת על המצח או הרקות ומסייעת להקלה טבעית.
ההכנה פשוטה: כותשים עלים טריים של חינה או משתמשים באבקה טהורה, מערבבים עם מעט חומץ תפוחים עד שמתקבלת עיסה בעלת מרקם אחיד, ומורחים אותה על האזור הכואב. התחושה הקרירה והריח המרענן מסייעים להרפיית כלי הדם הקטנים ולהפחתת תחושת הלחץ בראש.
מחקר סקר שבוצע בבית חולים לכאבי ראש בכוויית מצא כי among הטיפולים הנפוצים שנבדקו הייתה תערובת Sabkha (שבין מרכיביה – חינה), אשר מרחו על הראש והשאירו למשך מספר ימים כחלק מהטיפול בכאבי ראש ומיגרנה.
בנוסף, סקירה איורוודית בספרות המטבע דווחה על שימוש מסורתי בחינה (Lawsonia inermis) להקלה על Hemicrania וכאבי ראש .
את המשחה משאירים למשך 15- 20 דקות, ולאחר מכן שוטפים בעדינות במים פושרים. הטיפול מתאים במיוחד במצבים של כאבי ראש שנגרמים מחום, עומס נפשי או עייפות. כמו תמיד, מומלץ לבצע קודם בדיקת רגישות על חלק קטן בעור ולוודא שאין תגובה אלרגית.
3. חיזוק שורשי השיער
השילוב בין אבקת חינה טהורה לבין שמן חרדל נחשב לאחד המתכונים המסורתיים החזקים ביותר לטיפוח הקרקפת וצמיחת שיער טבעית. מדובר במתכון שמגיע מתרבויות הודו, פרס והמזרח התיכון, ושהועבר מדור לדור בזכות היכולת שלו להזין את שורשי השיער, לעודד זרימת דם ולמנוע התקרחות הדרגתית.
כדי להכין את התערובת, מחממים חצי כוס שמן חרדל איכותי בסיר קטן, ומוסיפים אליו שתי כפות של אבקת חינה טהורה (לא חינה מסחרית לצביעת שיער, אלא כזו שנועדה לשימוש טיפולי). לאחר כ- 5- 10 דקות חימום על אש נמוכה, השמן יקבל גוון ירקרק וריח עשבוני עז – זה הזמן לכבות את האש ולסנן את התערובת. את הנוזל שנותר שומרים בכלי זכוכית נקי, והוא ישמש כתחליב עיסוי לקרקפת.
כשהשמן פושר, מעסים אותו בעדינות לתוך הקרקפת בתנועות סיבוביות, במשך כ- 5- 10 דקות. לאחר מכן ניתן להשאיר את השמן לפחות לשעה, ורצוי גם למשך הלילה (עם כיסוי ראש). את השיער שוטפים עם שמפו עדין, ומומלץ לחזור על הפעולה פעמיים בשבוע, לאורך תקופה של 4- 6 שבועות.
החינה פועלת כחומר מחטא ומקרר שמרגיע את עור הקרקפת ומסייע באיזון הפרשות שומן, בעוד ששמן החרדל ידוע ביכולתו להמריץ את זרימת הדם המקומית ולהזין את זקיקי השיער. השילוב ביניהם יוצר טיפול עמוק שאינו קוסמטי בלבד – אלא תומך אמיתי בבריאות הקרקפת והשורשים.
מחקר שנערך ב- 2024 (Kanwal et al.) בחן את השפעת תמצית אתנולית מפרחי חינה על אלופציה, והראה כי שימוש בתמצית חינה (400 מ"ג/ק"ג) במשך 3 חודשים הפחית באופן משמעותי את שטח התקרחות השיער, מה שתומך בתיאורים המסורתיים של חינה כמרכיב חיוני בטיפוח וצמיחת שיער. תוצאות המחקר הראו גם שתמצית חינה בשילוב עם שמן זית מציעה פוטנציאל לשיפור צמיחת שיער.
כמו תמיד, מומלץ לבדוק את תגובת העור על שטח קטן בקרקפת לפני שימוש נרחב, במיוחד לאנשים בעלי עור רגיש או אלרגיות ידועות.
4. תמיכה בכבד וטיפול בצהבת
מעבר לשימושים החיצוניים של צמח החינה, ברפואה המסורתית – כולל הרפואה הערבית והאיורוודית – מקובל להשתמש בו גם באופן פנימי, בעיקר לצורך תמיכה בכבד במצבים של עומס, דלקת או תסמינים כמו צהבת והגדלת כבד (הפטומגליה).
הגדלת כבד, או בשמה הרפואי הפטומגליה, היא מצב שבו הכבד מתנפח מעבר לגודלו התקין, לרוב כתוצאה מדלקת, זיהום או רמות רעלים גבוהות בגוף.
החינה נחשבת במסורות עתיקות לצמח בעל השפעה מקררת, מנקה ומאזנת. לכן, השימוש באבקת קליפת החינה נעשה לעיתים כדי לסייע בתפקוד הכבד, להפחית דלקות פנימיות ולתמוך במקרים של צהבת – במיוחד כאשר זו נובעת מפגיעה כבדית פנימית. השימוש כולל צריכה של כמות מזערית בלבד – בין 0.1 ל- 0.5 גרם ליום (פחות מכפית שטוחה).
את האבקה מערבבים עם מים חמימים או מזון רך, ונוטלים בבוקר על קיבה ריקה, למשך 5- 14 ימים, תמיד בהנחיה של מטפל מוסמך לצמחי מרפא או רופא ברפואה משלימה.
מחקר בבעלי-חיים שפורסם ב- 2016 ב‐Journal of Intercultural Ethnopharmacology (Mohamed et al.) בחן את השפעת מיצוי מתאנולי של עלי חינה במודל של פגיעה כבדית כימית (CCl₄).
החוקרים נתנו לעכברים מינונים של 100 ו- 200 מ"ג/ק"ג, וגילו הפחתה מובהקת ברמות האנזימים AST, ALT ו-ALP ובילירובין בסרום, לצד שיפור משמעותי בהיסטולוגיה של רקמת הכבד – ממצאים שתומכים בתיאור המסורתי של חינה כצמח מקרר, נוגד חמצון ומאזן, המסייע בשיקום הכבד.
חשוב להבין כי למרות המסורת הארוכה והעדויות הראשוניות, הרפואה המערבית עדיין אינה מכירה בשימוש פנימי בחינה כטיפול מוכח בבני אדם, ולעיתים אף מזהירה מפניו. הצמח מכיל רכיבים פעילים חזקים, ושימוש לא מבוקר עלול לגרום לנזק. לכן, כל ניסיון לשלב את החינה כטיפול פנימי חייב להתבצע בזהירות, ובהתייעצות עם רופא או נטורופת מוסמך.
5. טיפולים למחלות עור
צמח החינה, שבעיני רבים מזוהה בעיקר עם קישוטים זמניים לפני חתונה, הוא למעשה אנטיספטי טבעי עוצמתי, שמספק חיטוי, אנטי-פטרייתיות ואפילו הגנה טבעית מקרינת UV. במסורות רפואיות רבות נעשה בו שימוש לטיפול במגוון בעיות עור, בהן פטרת, רגל אתלטים, פריחות, אקזמה, גזזת ולעיתים גם לתמיכה עדינה במקרים של ויטיליגו.
מחקר מעבדתי אף מצביע על פעילות אנטי-פטרייתית חזקה של החינה, שמפחיתה את הגדילה של פטריות דרמטופיטים, מה שמציב אותה כבחירה טבעית בטיפול בעור נגוע בפטריות.
הדרך הנפוצה להשתמש בחינה לטיפול בעור היא באמצעות הכנת משחה טבעית. טוחנים עלים מיובשים של חינה (או משתמשים באבקה טהורה, ללא תוספים כימיים), מערבבים עם מים חמים עד שנוצרת עיסה סמיכה, ולעיתים מוסיפים גם כפית שמן קוקוס או כמה טיפות שמן עץ התה, להגברת ההשפעה המחטאת והמרפאת.
את המשחה מורחים על האזור הנגוע בשכבה דקה, ואם מדובר באזור רגיש – ניתן גם לכסות בתחבושת. אחרי 20 עד 30 דקות שוטפים בעדינות. את הפעולה ניתן לחזור פעם או פעמיים ביום, למשך חמישה עד עשרה ימים, תלוי במצב העור.
במקרים של ויטיליגו, החינה משמשת לרוב כתמיכה משלימה – לא כפתרון מוחלט, אלא כטיפול מרגיע שדורש סבלנות והתמדה. פעמים רבות, השימוש יהיה יום-יומי למשך תקופה ארוכה, מתוך כוונה לשפר את גוון העור ולתמוך ברקמה הבריאה.
עם זאת, לא מומלץ למרוח חינה על פצעים פתוחים או מדממים, ותמיד חשוב להתחיל בניסוי על שטח עור קטן כדי לוודא שאין תגובה אלרגית
6. חיזוק הציפורניים
כמה פעמים קמתן בבוקר וגיליתן שהציפורניים שוב מתקלפות או נסדקות? ציפורניים שבירות לא תמיד עניין אסתטי בלבד – הן יכולות להעיד על מחסורים תזונתיים, עומס נפשי או אפילו שינויים בתפקוד מערכת החיסון.
ברפואה המסורתית מקובל לראות בחינה (Lawsonia inermis) צמח מחזק ורב-תכליתי, שמזין מבפנים לא רק את השיער והעור, אלא גם את רקמות הציפורן. השיטה פשוטה: להשרות כף-יד של עלי חינה במים ללילה, ולשתות בבוקר על קיבה ריקה מרתח עדין, למשך עשרה ימים רצופים. המטרה – להעניק לגוף 'שיזוף פנימי' שיאיץ צמיחה בריאה ובעיקר יפיג חולשה.
אמנם לא קיימים כיום מחקרים קליניים המאשרים שתיית חינה כתרופה לציפורניים שבירות, אך במסורות ריפוי רבות היא נחשבת לתוסף חיוניות כללי, תומך בהתחדשות תאים ומאזן את חילוף החומרים.
לצד השימוש הפנימי, אפשר לטפל גם מבחוץ: משחה טבעית של אבקת חינה ושמן קוקוס מרגיעה גירויים, מזינה את העור סביב הציפורן ומסייעת להרגעת יובש ופצעים זעירים.
אם אתן באות לנסות – התחילו במינון קטן, שימו לב לתגובות הגוף ואל תהססו להתייעץ עם מטפל מוסמך במקרה של רגישות ידועה. הגוף שלכן יודיע מתי זה הזמן להפסיק או להתאים מינון.
7. הקלה על דלקות פרקים
כאבים במפרקים במיוחד כאלה שמלווים דלקת כרונית או שגרונית – אינם רק בעיה של הגיל המבוגר. גם צעירים חווים נוקשות, נפיחות או רגישות, לעיתים כתוצאה ממאמץ, תזונה לקויה או עומס על הגוף. אחד הפתרונות המסורתיים שנמצא בשימוש מזה מאות שנים הוא שמן חינה – תמצית טבעית המבוססת על השרייה של עלי חינה בשמן צמחי.
לפי הרפואה המסורתית, החינה מכילה רכיבים בעלי השפעה אנטי-דלקתית ומקררת, שיכולה להרגיע אזור כואב, להפחית גירוי ולהקל על תנועה. כדי להכין את השמן, משרים עלים יבשים של חינה בשמן שומשום או שמן זית איכותי למשך מספר ימים, מסננים, ומחממים מעט את הנוזל לפני השימוש.
השמן הפושר נמרח על האזור הדלקתי – ברכיים, מרפקים, שורש כף היד או הקרסוליים תוך כדי עיסוי עדין בתנועות סיבוביות במשך מספר דקות. את הפעולה מומלץ לבצע פעמיים ביום, בבוקר ובערב, לאורך תקופה של שבועיים עד שלושה שבועות לפחות.
השימוש אינו "תרופת פלא", אלא חלק מתהליך טבעי שמטרתו לעודד החלמה, להזין את הרקמות ולהפחית חיכוך פנימי. לעיתים קרובות, השיפור מורגש בהדרגה, ככל שמצטברת סבלנות והתמדה.
כמו תמיד, מומלץ לבדוק שאין רגישות לעור, ולהימנע משימוש על אזור פתוח או מגורה במיוחד.
מחקר עדכני יחסית, שפורסם בשנת 2023 בכתב העת Frontiers in Pharmacology בחן את ההשפעה של Lawsone – החומר הפעיל המרכזי בצמח החינה – במודל של דלקת מפרקים שגרונית. המחקר הראה של-Lawsone יש יכולת להפחית סמני דלקת, בצקת ונזק לרקמות, תוך שיפור במדדים ביולוגיים נוספים וללא תופעות לוואי רעילות. ממצאים אלה מעניקים גיבוי מדעי מסוים לשימוש המסורתי בשמן חינה להרגעת מפרקים דלקתיים – כל עוד מדובר בשימוש חיצוני וזהיר.
8. טיפול בדיזנטריה
צמח החינה מזוהה בעיקר עם טיפולים חיצוניים לעור או שיער, אך במסורות מסוימות ובעיקר באיורוודה ההודית – הוא משמש גם להתמודדות עם בעיות במערכת העיכול. אחד השימושים הידועים, אך הפחות מוכרים לציבור הרחב, הוא הטיפול המסורתי ב-דיזנטריה דלקת חריפה של המעי, שמתבטאת בשלשולים קשים ולעיתים גם דם בצואה, כאבים עזים ותחושת תשישות.
לפי הרפואה ההודית, החינה מכילה רכיבים שמאזנים את חום הגוף הפנימי, מפחיתים זיהום ומסייעים לריפוי ריריות דלקתיות במעי. השיטה כוללת הכנת תערובת של אבקת חינה עם חמאה מזוקקת (גהי) שילוב שנחשב מייצב, מקרר ומחזק. את התערובת הזו מגלגלים לכדורים קטנים (בגודל של חצי אפון), שנלקחים במינון מדויק בהתאם להנחיית מטפל מנוסה.
חשוב להבין: זהו טיפול עדין אך עוצמתי, שאינו מתאים לכל אדם או מצב, ודורש היכרות עם מינונים ותגובה גופנית. מינון לא מדויק עלול לגרום לתגובה שלילית. לכן, השימוש חייב להיעשות אך ורק בליווי מקצועי של מטפל באיורוודה או ברפואה טבעית מוסמכת.
במסגרות טיפול מסורתיות, משתמשים בשיטה זו לפרקי זמן קצרים בלבד, תוך מעקב צמוד אחר תגובת המטופל. כשזה נעשה נכון, מדובר בשיטה שיכולה להקל על תסמינים קשים מבלי להעמיס על הגוף תרופות חזקות.
כבר בשנות ה- 60 חוקרים מאוניברסיטאות קהיר ושיקגו בחנו את השפעת החינה כתרופה לדיזנטריה אמבית, ומחקר שפורסם ב-Transactions of the Royal Society of Tropical Medicine and Hygiene מצא עדויות לפעילות אנטי-טפילית של החינה נגד Entamoeba histolytica. למרות שמדובר במחקר ותיק, הוא מדגיש את הפוטנציאל של הצמח ברפואה המסורתית. עם זאת, כיום אין מספיק מחקרים עדכניים שמאשרים את היעילות והבטיחות של השימוש הפנימי הזה, ולכן חשוב להיוועץ עם איש מקצוע לפני כל טיפול מהסוג הזה.
9. משקמת שיער ומעלימה קשקשים
חינה טהורה אינה רק חומר לצביעת שיער, היא נחשבת לאחד מצמחי המרפא היעילים ביותר לשיקום שיער יבש, חלש או פגום, ולמניעת הצטברות של קשקשים בקרקפת. בניגוד למסכות מסחריות שמסתירות את הבעיה, החינה פועלת מהשורש ועד הקצה, כחומר טבעי שמחזק את סיב השערה, מבריק ומנקה לעומק.
השימוש פשוט ואפקטיבי: מערבבים אבקת חינה טהורה (ללא תוספים) עם מים חמימים עד שנוצרת משחה סמיכה ואחידה. את המשחה הזו מורחים על הקרקפת ועל כל אורכי השיער, ממש כמו מסכה עמוקה. את הטיפול ניתן להשאיר למשך שעה עד לילה שלם, תלוי במשך הזמן הרצוי ולעיתים גם בצורך בצביעת שיער במקביל.
במהלך הלילה, החינה פועלת לספיחת שומנים עודפים, ניקוי העור, חיזוק הזקיקים והפחתת גירויים. בבוקר, לאחר שטיפה יסודית עם מים חמימים ושמפו טבעי, השיער מרגיש קל יותר, חיוני יותר ומבריק באופן טבעי. גם בעיות כמו גרד, יובש או קשקשת נוטות להירגע בעקבות השימוש החוזר.
טיפול כזה ניתן לעשות פעם בשבוע או אחת לשבועיים, כתלות במצב הקרקפת וסוג השיער. מומלץ להתחיל בכמות קטנה, במיוחד אם זו הפעם הראשונה, ולוודא שהחינה אכן טהורה ואיכותית – רצוי אורגנית, וללא תוספים כימיים.
מחקר סקירה רחב שפורסם בשנת 2014 בכתב העת Journal of Ethnopharmacology מאשר את הפעילות האנטי-מיקרוביאלית והאנטי-דלקתית של החינה, ומציין את יעילותה המסורתית בטיפול בכינים, קשקשים ודלקות עור בקרקפת. לפי החוקרים, רכיבים כמו Lawsone (הצבע הפעיל שבחינה) ונגזרות פנוליות נוספות תורמים להשפעות החיטוי והניקוי העמוק של הצמח.
10. קעקועים טבעיים לגוף ולנפש
קעקועי חינה הם הרבה מעבר לעיטור זמני על העור. הם חלק ממסורת עתיקה שמשלבת יופי, ריפוי וחיבור עמוק לטבע ולתרבות. במשך אלפי שנים שימשו ציורי החינה כסמל לחגיגות, טקסים ומעברי חיים – מבריתות ונישואין ועד פסטיבלים עונתיים, ברוב התרבויות שבין הודו, המזרח התיכון וצפון אפריקה.
החינה שבה משתמשים לקעקועים מופקת מעלים מיובשים של הצמח, שנכתשים לאבקה ומעורבבים עם מים או מיץ לימון, לעיתים בתוספת שמנים אתריים טבעיים. מתקבלת עיסה ריחנית ועמידה, שאותה מורחים בעזרת קונוס, מברשת דקה או אפילו מקלות עץ, ליצירת דוגמאות מורכבות על העור.
לאחר המריחה, משאירים את החינה להתייבש במשך כמה שעות (או לילה שלם), כשהיא נצמדת לעור ומגיבה עם שכבת הקרטין העליונה. התוצאה היא כתם צבע חום-אדמדם, שנשאר על העור בין מספר ימים לשבועיים – תלוי בסוג העור, במיקום ובחוזק התערובת.
מעבר לאסתטיקה, רבים מדווחים על תחושת רוגע, התבוננות פנימית וחיבור למסורת תוך כדי התהליך. זהו עיטור שאין בו חדירה לעור, ללא מחטים, וללא כימיקלים מזיקים ולכן מתאים לכל גיל, כולל ילדים, נשים הרות ומבוגרים. הקעקועים הזמניים של החינה מציעים דרך בטוחה, בריאה ואישית לבטא את עצמך בגוף וגם בנפש.
חשוב להבחין בין חינה טבעית לבין מה שמכונה לעיתים חינה שחורה -תערובות מסחריות שאינן מבוססות על הצמח עצמו, אלא כוללות צבעים כימיים כמו PPD (פרא-פנילנדי אמין) וחומרים ממשפחת הדיאמינים. לפי מחקר שפורסם ב-Clinical Dermatology, תופעות הלוואי הקשות שמתועדות לעיתים קרובות, כמו פריחות, שלפוחיות ותגובות אלרגיות חמורות, נובעות כמעט תמיד מתוספים כימיים מסוכנים, ולא מהחינה עצמה. שימוש בחינה טהורה, ממקור איכותי וללא תוספים, נחשב בטוח גם לעור רגיש – ולכן חיוני לדעת מה בדיוק מורחים על העור.
לסיכום
החינה היא מסורת חיה, עשירה ונושמת שממשיכה לשרת את הגוף והנפש של אנשים בכל רחבי העולם. עם יתרונות מרפאים מגוונים, חוסר רעילות ועלות נמוכה – אין סיבה שהיא לא תהיה חלק בלתי נפרד מהארון הטבעי שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים באבקה הירקרקה הזו, תזכרו: היא הרבה יותר מקישוט. היא מרפאה. היא מגנה. היא מסורת בת אלפי שנים שנכונה גם לעידן המודרני.
לחינה טיפול נוסף בפטריות. מערבבים חינה עם אבן גילוח. מוריחים על המקום הנגוע. חובשים את המקום, ללילה. בבוקר שוטפים.
אמא שלי טיפלה באנשים עם פטריות בידיים או ברגליים בחינה בתוספת אבן גילוח. היתה מכינה משחה ומורחת על הצפורניים או היד החולה. ואכן המקום החלים.