אולם קבוצת חוקרים אוסטרלים ביצעו מחקר מדהים שהותיר אותם חסרי מילים. המחקר הראה שבכוחו של שמן הקוקוס להרוס 93% מהתאים הסרטניים תוך יומיים בלבד.
על פי אוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה, 50% מהקוקוס, כלומר החומצה הלורית שהוא מכיל (החומצה העיקרית שמכיל שמן הקוקוס) משמידה את 93% התאים החולים בסרטן והם נעלמים לגמרי תוך יומיים בלבד.
מחקר זה בוצע בחלקו בחולדות ובתהליך חוץ גופי בצלחות פטרי. שני הניסויים הגיעו לאותה תוצאה. החומצה הלורית יוצרת לחץ חמצוני וכך הורגת את תאי הסרטן; ובנוסף, היא מורידה את רמות הגלוטתיון (אחד מנוגדי החמצון הטובים ביותר) שהתאים הסרטניים תלויים בו.
החומצה הלורית היא חומצת שומן שהורגת בקטריות, משפרת את מערכת החיסון והיא נמצאת גם בחלב האם. מחקרים קליניים של האגודה האמריקאית לתזונה הוכיחו ששומני הקוקוס מצוינים למניעת ולריפוי המחלות האלה: קרוהן, סרטן, בעיות בכיס המרה, הרפס, מחלת הנשיקה, דלקת הכבד (צהבת), דלקת מפרקים ניוונית וסוכרת.
בנוסף לכל הנפלאות האלה, שמן הקוקוס גם מקל על תופעות הלוואי שיש אחרי כימותרפיה ומחזק את גופם של האנשים החולים בסרטן. אולם, הסוגייה האמיתית מגיעה כאשר מגיעים להבנה שהמחקר הזה עלה הרבה ואינו מושך אליו משקיעים.
היות ולא ניתן לקבל פטנט על תרופות טבעיות, מכיוון שהטבע לא נוצר לשם רווח. את חברות התרופות לא מעניינות תרופות חינם, מכיוון שמה שמעניין אותם הם הרווחים שהם עושים על חשבון האנשים.
אז מדוע שמן הקוקוס אינו נמצא בכל מטבח מערבי?
בשנות השישים, יצרנים של שומנים מוקשים (hydrogenated oils) ומרגרינה, היו חייבים למצוא דרך לגרום לצרכנים לקנות את המוצרים שלהם ולא שומנים טבעיים. לשם כך הם פרסמו בכל רחבי כלי התקשורת הציבוריים, שקוקוס גורם להפרעות בריאותיות וכך עשו שטיפת מוח לציבור הרחב, שהתחיל לקנות את השומנים המלאכותיים.
נכון לאותו זמן התעלמו לגמרי משומני הטראנס, לכן הם לא קיבלו את מלוא האשמה על הבעיות הבריאותיות שהם גומרים. אולם, ישנה עובדה אחת שאנו לא יכולים להתעלם ממנה, הן כצרכנים והן כבני אדם.
עובדה זו היא: שלמרות ואף על פי שחברות התרופות גורמות לאנשים להיות עיוורים לתרופות הטבעיות, לאימא טבע יש תרופה לכל מחלה, מהקטנה ביותר ועד לגדולה ביותר. ועוד עובדה לא פחות חשובה: לתרופות הטבעיות אין תופעות לוואי כלל. למידע נוסף על שמן קוקוס: לפני שאתם משתמשים בשמן קוקוס, תקראו את זה
תגובות (1)
-
שלומית
תודה על המידע רק שלא הצלחתי להבין אם מדובר בשימוש חיצוני או לשימוש כתוספת למאכלים ואם לאכול אולי כדאי גם להציע באיזה אופן ומינון