תוצאותיו של מחקר זה הוצגו בכנס של אגודת הלב האמריקאית ב-2017, שנערך באנהיים קליפורניה, המצביע על כך שאכילה מהירה מידי, עלולה לפגוע בצורה רצינית בבריאות הקרדיו- מטבולית (CMR- מייצג את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, מחלת כלי דם כלילית או מוחית).
ד"ר טאקאיוקי ימאג'י, קרדיולוג באוניברסיטת הירושימה שביפן, הכותב המוביל של המחקר, בחן מעל ל-1000 משתתפים במשך תקופה של יותר מ-5 שנים.
המחקר התמקד בהשפעות של אכילה מהירה לבין שכיחות התסמונת המטבולית, שהיא השם הקולקטיבי שניתן לחמשת גורמי הסיכון הקרדיו- מטבולים כגון מחלות לב, סוכרת ושבץ.
חמשת גורמי הסיכון הם לחץ דם גבוה, טריגליצרידים גבוהים או שומן הנמצא בדם, סוכר גבוה בדם, רמות נמוכות של הכולסטרול "הטוב" והיקף מותניים גדול.
יותר ויותר אנשים מפתחים את התסמונת עקב עלייה באחוזי ההשמנה המקיפים, מזהיר המוסד הלאומי לבריאות האמריקאי. כרגע קיימת הערכה של-34% מאוכלוסיית הבוגרים בארה"ב, יש את התסמונת המטבולית.
בישראל ההערכה היא שכ-30-35% מהאוכלוסייה הבוגרת נמצאת במצב של השמנת יתר וש-50% מתוכם, סובלים מהתסמונת המטבולית.
"בעתיד" מזהיר המוסד הלאומי האמריקאי לבריאות, "התסמונת המטבולית תעקוף את העישון, כגורם הסיכון המוביל למחלות לב".
ברחבי העולם, שכיחות התסמונת המטבולית נעה בין 10-84% מהאוכלוסייה, תלוי היכן מתמקדים.
לימוד הרגלי האכילה של יפנים בוגרים
ד"ר ימאג'י והקולגות שלו בחנו 1,083 משתתפים, מתוכם היו 642 גברים וממוצע גילאי המשתתפים היה קצת מעל גיל 51. לאנשים אלה לא היו תסמינים של התסמונת המטבולית בתחילת המחקר ב-2008. החוקרים עקבו אחרי המשתתפים על פני תקופה של 5 שנים.
באמצעות שאלון לניהול עצמי, המשתתפים נתנו מידע על אורח חייהם, הרגלי האכילה שלהם, הפעילות הגופנית שלהם ועל ההיסטוריה הרפואית שלהם.
אם המשתתפים העלו לפחות 10 קילו מגיל 20, הסמיכו את "העלייה במשקל" הזו כעלייה במשקל למטרות המחקר. המשתתפים חולקו ל-3 קבוצות, על פי מהירות האכילה שלהם: אטיות אכילה, אכילה בקצב נורמלי ואכילה מהירה.
הקשר שבין אכילה מהירה והתסמונת המטבולית
במהלך תקופת המעקב של 5 השנים, 84 אנשים מבין המשתפים פיתחו את התסמונת המטבולית.
באופן כללי, מהירות גבוהה של אכילה מקושרת לעלייה גדולה יותר במשקל, לחץ דם גבוה יותר, רמות גבוהות יותר של ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (כולסטרול "רע") והיקף מותניים גדול יותר.
המשתתפים שאכלו מהר היו בעלי סיכון כפול כמעט פי שניים, לפתח את התסמונת המטבולית, בהשוואה לעמיתיהם שהשתתפו במחקר, שאכלו בקצב רגיל.
באופן מפורט יותר, אנשים שאוכלים מהר בעלי סיכון גבוה יותר של 11.6% לפתח את גורמי הסיכון, בהשוואה ל-6.5% סיכון בקרב אנשים שאוכלים בקצב רגיל. במקביל אליהם, אכלנים אטיים בעלי סיכון של 2.3% בסה"כ, לפיתוח התסמונת המטבולית.
מחברי המחקר מסכמים: "מהירות האכילה הייתה קשורה להשמנת יתר ולשכיחות עתידית של התסמונת המטבולית. לכן אכילה אטית היא כפי הנראה הגורם המכריע של אורח החיים המונע את התסמונת המטבולית, בקרב היפנים".
ד"ר ימאג'י הגיב על הממצאים ואמר "אכילה אטית יותר היא שינוי קריטי באורח החיים שיעזור למנוע את התסמונת המטבולית…כאשר אנשים אוכלים מהר הם נוטים לא לחוש שובע ולכן הם נוטים לאכול יותר ממה שדרוש להם".
ועוד מוסיף ואומר ד"ר טאקאיוקי ימאג'י "אכילה מהירה גורמת לתנודות סוכר גדולות יותר, העלולות לגרום לעמידות הגוף בפני אינסולין. אנו גם מאמינים שהמחקר שלנו מתאים לאוכלוסיית ארה"ב".
