פלואור (פלואוריד) נמצא בכל מקום בימינו, החל מאנטיביוטיקה ועד מי השתייה.
במחבתות נון סטיק (non-stick pan- שלא נדבקים) עד משחות השיניים, מה שהופך את החשיפה אליו לכמעט בלתי נמנעת.
וזו הסיבה לכך שמחקר מצוין זה שמוכיח שתבלין נפוץ זה יכול למנוע את נזקי הפלואור, חשוב כל כך.
הנוירו טוקסיות (רעילות עצבית-neurotoxicity) של פלואור, הייתה נושא לוויכוחים אקדמאים רבים במשך עשרות שנים.
ובשנים האחרונות רעילות הפלואור הפכה להיות נושא למחלוקות נלהבות, גם בין האוכלוסייה הכללית בכדור הארץ.
החל מתיאוריות קונספירציה על כך שהשתמשו בו לראשונה במי השתייה במחנות ריכוז נאציים ברוסיה, כדי לכרות באופן כימי את האונה של השבויים.
ועד לתכונות הפלואור שמורידות את רמות האיי.קיו (IQ-מנת המשכל), ועד יכולתו לגרום להסתיידותה של בלוטת האצטרובל במוח.
שהיא המקום בגוף שבו הנשמה נמצאת, על פי האמונות המסורתיות ברחבי העולם.
אנשים רבים ברחבי העולם, ואנשים רבים יותר ויותר באזורים המופלרים בכבדות ברחבי ארה"ב, בפרט.
מתחילים להתארגן ברמה המקומית וברמה המדינית, כדי לסלק את הרעל הזה ממי השתייה ברחבי המדינה.
מחקר מרתק שנערך על כורכומין (תבלין כורכום)
ש- פורסם במגזין 'פרמקוגנוסיה' (pharmacognosy-חקר התרופות הטבעיות).
שכותרתו: "כורכומין מדלל את הרעילות העצבית שנגרמת על ידי פלואור: הוכחות בבעלי חיים"
הוסיף תמיכה מחקרית לחששות שפלואור הוא אכן חומר רעיל שפוגע במוח.
חשף גם שהחומר הטבעי (כורכומין) שמכיל התבלין הטבעי כורכום, פועל כחומר שמגן על הגוף מפני השפעותיו המזיקות הבריאותיות השונות, של הפלואור שנמצא בכל מקום.
המחקר נכתב על ידי חוקרים ממחלקת הזואולוגיה של המכללה האוניברסיטאית למדעים, מוהאנלאל סוכאדיה אודאיפור, שנמצאת בעיר אודייפור, בהודו.
חוקרים מוכשרים אלה השקיעו את העשור האחרון מחייהם, בחקר המנגנונים שדרכם פלואור גורם לשינויים ניווניים קשים לנוירונים במוחם של יונקים.
ובעיקר בתאי ההיפוקמפוס וקליפת המוח.
היפוקמפוס – hippocampus – חלק של המוח שהוא המבנה הגדול ביותר של המערכת הלימבית (מערכת העצבים). הממוקם בתוך האונה הרקתית, שהיא האונה הצדדית שנמצאת בסמוך לעצם הרקה. לכל אדם יש שני היפוקמפוסים, אחד בכל צד של המוח.
צורת ההיפוקמפוס דומה מעט לסוסון ים שוכב. ההיפוקמפוס בעלת תפקיד חשוב בניווט ובזיכרון. הוא קשור גם לנטיית האדם לחפש חידושים (Novelty seeking), והיא זו שיוצרת את הקשר הקיים בין דופמין (מוליך עצבי) לבין יכולתו היצירתית של האדם.
היפוקמפוס בעל תפקיד מרכזי ברכישת זיכרונות חדשים, בנוגע לעובדות ולאירועים. הוא גם בעל חלק חשוב בתהליכים שקשורים לזיכרון לטווח הארוך ופגיעה בו, גורמת לפגיעה ישירה בזיכרון.
קליפת המוח – cerebral cortex – האזור במוח שהוא השכבה החיצונית של המוח הגדול. קליפת המוח אחראית על עיבוד המידע שהיא מקבלת מהחושים, וגם על שליחת הפקודות המוטוריות לשריריו של השלד.
קליפת המוח של בני האדם היא למעשה מוקד החשיבה המודעת, של המוח. היא אחראית על פעילויות קוגניטיביות מרכזיות כמו למשל דיבור, קבלת החלטות והבנת השפה. כמו כן, כמה אזורים בקליפת המוח, קשורים גם ליכולת הקשב של האדם.
המחקר המרתק והחשוב הזה
נפתח בתיאור הרקע ההיסטורי של החששות, בשל רעילותו המובהקת והנרחבת של פלואור:
"פלואוריד (פ) הוא ככל הנראה היון האנאורגני הראשון, שמשך את תשומת ליבה של הקהילה המדעית בשל השפעותיו הרעילות.
"וכעת, השפעותיו הרעילות של פלואור במי השתייה מוכרות היטב כבעיה גלובלית.
"דיווחים על השפעותיו הבריאותיות השליליות של פלואור כוללות גם סוגים שונים של סרטן, בעיות בפוריות, מחלות לב וכלי דם ובעיות נוירולוגיות שונות".
המחקר הנדיר הנ"ל שהתמקד ברעילות העצבית שנגרמת בעקבות חשיפה לפלואור, זיהה 'אקסיטוקסיסיטי' ועקה חמצונית, כשני הגורמים העיקריים לניוון עצבי.
אקסיטוקסיסיטי – excitoxicity – גירוי של נוירון עד לנקודה של מוות.
החוקרים הבחינו בכך שמושאי המחקר שהיו במצב שנקרא פלואורוזה (fluorosis-הרעלת פלואור), שינוי צבע אמייל השיניים שנגרם כתוצאה מחשיפת יתר לפלואור בזמן התפתחות השיניים (במהלך גילאי הינקות והילדות).
מושאי המחקר שהיו במצב שנקרא פלואורוזה, חוו בנוסף גם שינויים ניווניים בנוירונים של המוח.
שינויים ניווניים אלה של הנוירונים, קשורים לסוג של עקה חמצונית שמכונה 'חמצון שומנים בדם ע"י חומצה' (rancidity-עיפוש).
עודף חמצון שומנים במוח, מוביל לירידה בתכולה הכוללת של פוספוליפידים (phospholipid) במוח.
הודות לעובדה שמנגנונים אלה של רעילות עצבית וניוון עצבי שנגרמים מפלואור ידועים, החוקרים זיהו את הפוליפנול העיקרי בתבלין הכורכום שמוכר בשם כורכומין.
החוקרים הבינו שהכורכומין הוא חומר טבעי פעיל, ששווה לבחון את יכולותיו כחומר ש- מגן על הנוירונים.
במחקר אחר על כורכומין ( תבלין כורכום)
גילו החוקרים שיש לו יכולת לפעול כנוגד חמצון, ב-3 דרכים נבדלות, שמגן מפני:
- חמצן סינגלט (singlet oxygen-גופיית חמצן)
- רדיקלים הידרוקסילים (hyrodxyl radicals)
- נזק רדיקלי סופר-חמצני (superoxide radical damage)
בנוסף לכך, כורכומין (החומר הפעיל העיקרי בתבלין כורכום) מגדיל את ייצור ה-גלוטתיון האנדוגני במוח.
שמהווה את מערכת ההגנה נוגדת החמצון העיקרית, של המוח.
כדי לאמוד את השפעותיו הנוירו טוקסיות (רעילות לנוירונים) של פלואור, ולהוכיח את פעילותו המגנה של הכורכומין מפניהן.
החוקרים במחקר המדובר (של המכללה האוניברסיטאית למדעים בהודו)
חילקו באופן שרירותי קבוצה של עכברים לארבע קבוצות, למשך 30 יום.
קבוצה ראשונה: קבוצת ביקורת, בלי פלואור.
קבוצה שנייה: קיבלה פלואור בערך של 120 ppm, כתמיסה במי שתייה מזוקקים ללא הגבלה.
קבוצה שלישית: קיבלה ppm 120 פלואור ו- 30 מיליגרם של כורכומין לכל קילוגרם של משקל גוף. את הכורכומין הם קיבלו במנות דרך הפה מומס בשמן זית, יחד עם פלואור במי השתייה.
קבוצה רביעית: קיבלה כורכומין בערך של 30 מיליגרם על כל קילוגרם של משקל הגוף.
על מנת לאמת את השפעותיו של הטיפול בכורכומין
שהוא החומר הפעיל העיקרי בתבלין הכורכום, החוקרים מדדו את תכולת ה-מלונדאלדהיד במוחותיהם של קבוצות העכברים השונות.
מלונדאלדהיד – malondialdehyde (MDA) – הוא סמן ידוע של מתח חמצוני שגורם לנזק תאי.
כפי שציפו החוקרים, קבוצת העכברים שקיבלה רק פלואור, הייתה בעלת רמות גבוהות של מלונדאלדהיד, בניגוד לקבוצת הביקורת של העכברים שלא קיבלה פלואור.
קבוצת העכברים שקיבלה פלואוריד וכורכומין, הייתה עם רמות נמוכות יותר של מלונדאלדהיד, בהשוואה לקבוצה שקיבלה רק פלואור.
מה שהוכיח את יעילות הפעילות של הכורכומין שמגינה על הנוירונים, כנגד הנוירו טוקסיות (הרעלת הנוירונים) שנגרמת בשל פלואור.
מחקר נהדר זה הוביל את החוקרים למסקנה הברורה:
"המחקר שלנו הוכיח שצריכת מנה יומיומית של 120 ppm (חלקים למיליון) של פלואור, גורמת לעלייה משמעותית ביותר בפירוקם החמצוני של שומנים בדם (lipid peroxidation), כלומר עיפוש המוח.
"כמו גם שינויים ניווניים בגופי תאי העצב, של אזורים מסוימים בהיפוקמפוס.
"צריכת תוסף התזונה כורכומין, הפחיתה בצורה משמעותית את השפעותיו הרעילות של הפלואור, כמעט עד הרמה הרגילה ע"י חיזוק ההגנה נוגדת החמצון יחד עם תכונת הניקוי שלו.
" מה שמספק עדויות חותכות לכך, שיש לכורכומין תפקיד מרפא נגד עקה חמצונית (מתח חמצוני) שנובעת מחומר מתווך שגורם לניוון עצבי".
לסיכום: תבלין כורכום מונע את הנזק שגורם פלואור למוח
מחקר זה רחוק מלהיות המחקר הראשון, שמוכיח את פעולותיו המופלאות מצילות המוח, של תבלין הכורכום (כורכומין).
מנקודת מבטו של המחקר הראשון בלבד, נעשו למעלה מ-200 מחקרים שפורסמו ע"י חוקרים שונים, שמוכיחים שכורכומין הוא חומר טבעי שמגן על הנוירונים במוח.
בהתחשב בפגיעות הכימיות הרבות שעומדות בפנינו בעולם הפוסט תעשייתי, כורכום הוא אחד מהצמחים החשובים ביותר עם למעלה מ- 800 יישומים לבריאות שמבוססים על ראיות.
כדי לשלב כורכומין בחיים שלכם, אתם לא חייבים לקחת תוסף תזונה.
פשוט תוסיפו בין חצי כפית לכפית של תבלין כורכום, לכל מאכל שאתם מכינים.
ואל תשכחו להוסיף גם פלפל שחור ושמן בריא, כדי להגביר את הספיגה שלו בגופכם.
- תאכלו, תהנו ותהיו בריאים יותר?: מדוע כדאי לנו להשתמש בכורכום על בסיס יום יומי?
- חשוב לדעת: כורכום ו-כורכומין, האם בישול באמת הורס את יתרונותיהם הבריאותיים?
- תגנו על הלב שלכם בקלות: מחקר חדש חושף: כורכום מוריד את הסיכון שלכם ללקות בהתקף לב
- מעניין וחשוב מאוד: מחקרים חשפו: כורכום יכול להחליף את התרופות הנפוצות האלו
- תמנעו אלצהיימר בקלות רבה: הכורכום מחדש את תאי המוח ומונע אלצהיימר
- בקלות רבה, גופכם יספוג יותר מהפלא הזה: כורכומין: 3 הדרכים להגביר את ספיגתו בגוף