דמנציה: 2 גורמי סיכון מפתיעים שאפשר לבדוק ולהפחית

1. תרופות אנטיכולינרגיות שאולי כבר יש לכם בבית

חלק מהתרופות הנפוצות חוסמות את פעולתו של אצטילכולין, חומר שתאי העצב משתמשים בו כדי להעביר אותות. לתרופות כאלה קוראים אנטיכולינרגיות וכבר ידוע שהן עלולות לגרום לבלבול ולקושי בזיכרון. אלא שבעבר נהגו לחשוב שהבעיה חולפת ברגע שמפסיקים אותן².

חוקרים בסיאטל שבארצות הברית עקבו אחרי 3,434 בני 65 ומעלה בלי דמנציה, במשך 7.3 שנים בממוצע. הם חישבו כמה מהתרופות האלה קיבל כל משתתף מבית המרקחת בעשר השנים הקודמות. אצל מי שקיבלו מהן כמות ששווה למנה יומית במשך יותר משלוש שנים, הסיכון לדמנציה היה גבוה פי 1.54, כלומר בשיעור של 54%. וככל שהמשתתפים צברו יותר מהתרופות האלה לאורך השנים, הסיכון עלה בהדרגה.

התרופות שהופיעו הכי הרבה במחקר היו תרופות ותיקות נגד דיכאון, תרופות נגד אלרגיה מהדור הראשון ותרופות לשלפוחית רגיזה. איגוד הגריאטריה האמריקאי מפרסם רשימה של תרופות שההשפעה האנטיכולינרגית שלהן חזקה ואלה כמה מהן³:

• תרופות נגד אלרגיה מהדור הראשון, כמו דיפנהידרמין, כלורפנירמין והידרוקסיזין
• תרופות ותיקות נגד דיכאון כמו אמיטריפטילין ונורטריפטילין וגם פרוקסטין
• תרופות לשלפוחית רגיזה, כמו אוקסיבוטינין וסוליפנצין
• תרופות נגד בחילה וסחרחורת, כמו פרומתזין ומקליזין

זה מחקר תצפית: החוקרים רק עקבו אחרי התרופות שהמשתתפים קיבלו ולא חילקו אותן בעצמם. מחקר כזה מראה קשר, אבל לא מוכיח שהתרופות הן הסיבה. גם הרשימה של האיגוד לא מלאה, אז על כל תרופה שאתם לוקחים בקביעות כדאי לשאול את הרוקח.

אל תפסיקו תרופה שנרשמה לכם בלי לדבר עם הרופא. במקום זה, הביאו לרופא המשפחה או לרוקח רשימה של כל התרופות שלכם, כולל תרופות בלי מרשם. כך תוכלו לשאול אם יש ביניהן תרופה כזאת ואם יש לה חלופה².

2. ירידה בשמיעה שקל לפספס

כשאתם מגבירים את הטלוויזיה, מבקשים מהנכדים לחזור על משפט או מתקשים לעקוב אחרי שיחה במסעדה רועשת, קל לייחס את זה לגיל. מעטים חושבים באותו רגע על המוח.

כתב העת הרפואי Lancet כינס ועדה של 27 מומחים ממדינות רבות, שניתחה מחדש את מחקרי המעקב בנושא. אצל אנשים עם ירידה בשמיעה, הסיכון לדמנציה היה גבוה בשיעור של 37% לעומת אנשים ששומעים היטב¹.

גם הטיפול נבדק: בניתוח של מחקרי מעקב שהוועדה סקרה, הסיכון אצל מי שהשתמשו במכשירי שמיעה היה נמוך בשיעור של 17% לעומת מי שלא טיפלו בירידה בשמיעה. בניסוי מבוקר בשם ACHIEVE, לעומת זאת, הגרילו מי מהמשתתפים יקבל מכשיר שמיעה ולא נמצא הבדל כשבדקו את כולם יחד. אבל אצל מבוגרים עם יותר גורמי סיכון, מכשיר שמיעה האט את הירידה בחשיבה בשיעור של 48%¹.

הוועדה ממליצה לדאוג שמכשירי שמיעה יהיו זמינים לכל מי שזקוק להם ולהפחית את החשיפה לרעש מזיק. ואם אתם מוצאים את עצמכם מבקשים מאנשים לחזור על מה שאמרו, בדיקת שמיעה היא צעד פשוט שלא כדאי לדחות.

אילו עוד גורמי סיכון לדמנציה אפשר לשנות?

דמנציה היא לא מחלה נדירה: לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2021 חיו איתה 57 מיליון איש בעולם. ברוב המקרים, 60% עד 70%, מדובר באלצהיימר. גורם הסיכון החזק ביותר הוא הגיל, אלא שעליו אין לנו שליטה⁴.

על גורמים אחרים, לעומת זאת, יש לנו השפעה. ירידה בשמיעה היא אחד מתוך 14 גורמים כאלה שוועדת Lancet מנתה בשנת 2024. לפי החישוב שלה, אילו היה אפשר להעלים את כולם, כמעט מחצית מהמקרים היו נמנעים, לפחות בתיאוריה¹. ואלה שאר הגורמים ברשימה שלה:

• לחץ דם גבוה, כולסטרול LDL גבוה בגיל העמידה, סוכרת והשמנה
• חוסר פעילות גופנית, עישון ושתיית אלכוהול מרובה
• דיכאון ובידוד חברתי
• ירידה בראייה שלא טופלה
• פגיעות ראש וזיהום אוויר
• השכלה מועטה

טיפול בלחץ דם גבוה הוא אחת ההמלצות הבולטות של הוועדה: לשמור על לחץ דם עליון של 130 או פחות כבר מגיל 40. היא ממליצה גם על פעילות גופנית, כי אצל מי שמתעמלים הסיכון נמוך יותר¹.

ומנגד, ישיבה ממושכת היא אחד מההרגלים שמזקינים שנבדקו במחקרים על אורך חיים. הוועדה מדגישה שאף פעם לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי להפחית את הסיכון. אבל היא גם מסייגת שאולי לא כל הקשר בין הגורמים האלה למחלה הוא סיבה ותוצאה, כך שמדובר בהערכה ולא בהבטחה.

שאלות ששאלתם על דמנציה

בתגובות לכתבה העליתם כמה שאלות חשובות על תרופות ותורשה. התשובות כאן מבוססות על מה שהמחקר מראה היום.

פלביקס ומיקרופירין: האם מדללי דם פוגעים בזיכרון?

מדללי הדם האלה לא מופיעים ברשימת התרופות האנטיכולינרגיות החזקות של איגוד הגריאטריה האמריקאי³. הם גם לא שייכים לסוגי התרופות שנקשרו לדמנציה במחקר מסיאטל. רופאים רושמים אותם כדי למנוע קרישי דם, אז אל תשנו ואל תפסיקו אותם בלי לדבר קודם עם הרופא.

סטטינים ותרופות ללחץ דם: האם הן פוגעות בזיכרון?

המחקרים לא מצאו שהתרופות האלה מעלות את הסיכון לדמנציה. לגבי הטיפול בלחץ דם הם אפילו מצביעים לכיוון ההפוך, כי לפי ועדת Lancet, אצל אנשים עם לחץ דם גבוה שלא טופל, הסיכון לדמנציה היה גבוה בשיעור של 42%. ואצל מי שקיבלו טיפול, הסיכון העודף הזה הצטמצם או נעלם¹.

גם הסטטינים, התרופות להורדת כולסטרול, נבדקו בניתוח של 36 מחקרי מעקב. השימוש בהם נקשר לסיכון נמוך בשיעור של 20%, בהשוואה לכולסטרול גבוה שלא טופל. אלא שאלה מחקרי תצפית: בניסויים מבוקרים שנתנו סטטינים בגיל מבוגר לא נמצאה השפעה על הסיכון¹.

לצד הטיפול שהרופא קבע, כדאי להכיר גם מאכלים בריאים ללב ואת מה שהמחקרים מראים על ההשפעה שלהם על כולסטרול LDL ועל לחץ דם.

ציפרלקס: האם היא תרופה אנטיכולינרגית?

ציפרלקס (אסציטלופרם) לא מופיעה ברשימת התרופות האנטיכולינרגיות החזקות של איגוד הגריאטריה האמריקאי. מבין התרופות נגד דיכאון, ברשימה הזאת מופיעות בעיקר תרופות ותיקות כמו אמיטריפטילין וגם פרוקסטין³.

ויש סיבה טובה לא לוותר על טיפול בדיכאון: ועדת Lancet מונה את הדיכאון עצמו בין גורמי הסיכון לדמנציה וממליצה לטפל בו כמו שצריך¹. אם יש לכם שאלה על התרופה, דברו עם הרופא המטפל ואל תפסיקו אותה לבד.

האם דמנציה עוברת בתורשה?

לגנים יש תפקיד, אבל הם לא כל הסיפור. במחקר על 11,884 זוגות תאומים בשבדיה, החוקרים מצאו השפעה גנטית חזקה על הסיכון לאלצהיימר. ובכל זאת הם הדגישו שגם לגורמים שאינם גנטיים יש תפקיד חשוב⁵.

רוב מקרי הדמנציה לא נגרמים מגן אחד שעובר במשפחה. הצורה שכן עוברת ישירות מהורה לילד היא נדירה ומופיעה בדרך כלל בגיל צעיר. גם APOE4, הגן המוכר ביותר שמעלה את הסיכון, לא קובע את הגורל ואנשים רבים עם אלצהיימר בכלל לא נושאים אותו. ולפי ועדת Lancet, אפשר להפחית את הסיכון גם כשהנטייה הגנטית חזקה¹.

מתי לפנות לרופא?

אלה הסימנים שבגללם כדאי לפנות לרופא, מהדחוף ביותר ועד מה שאפשר לבדוק בתור רגיל:

• בלבול שהתחיל פתאום, בתוך שעות או ימים: מצב כזה נקרא דליריום. הוא שכיח, רציני ולפעמים מסכן חיים אצל מבוגרים⁶. פנו לרופא עוד באותו יום, אבל אם הבלבול חמור, פנו ישר למיון.
• שכחה או בלבול שהחמירו אחרי שהתחלתם תרופה חדשה: אל תפסיקו אותה, אבל דברו עם הרופא או עם הרוקח בתוך ימים ספורים².
• שכחה שחוזרת ופוגעת בשגרה, כמו הליכה לאיבוד במקום מוכר, איבוד תחושת הזמן או קושי במשימות מוכרות: קבעו תור לרופא המשפחה ובקשו בדיקת זיכרון⁴.
• שינוי במצב הרוח או בהתנהגות שלא הכרתם קודם: גם הוא סיבה לבדיקה, כי לפעמים הוא מופיע עוד לפני בעיות הזיכרון⁴.