בערך 85% מהחלב הלא אורגני מכיל rGBH, שהוא הורמון גדילה מלאכותי שעבר הנדסה גנטית, המגביר את ייצור החלב של הפרות.
בנוסף לכל זאת, רוב מוצרי שוקולד החלב מכילים חלב דל שומן וחלב נטול שומן, אשר התגלה בלא מעט מחקרים כמעכב את ספיגתם של חומרים מזינים בגוף.
אמנם יצרני החלב משקיעים רבות כדי לגרום לנו לחשוב ששוקולד חלב הוא בחירה בריאה, אך מסתבר שבפועל, הוא מזיק מאוד לכם ולילדים שלכם. לכן, לפני שאתם נותנים לילדים שלכם שוקולד חלב, חשוב שתדעו את הדברים הבאים.
1. הוא מכיל קזאין
חלבון החלב הנקרא קזאין, מגרה את מערכת החיסון ומדרבן את הייצור של כיח (ליחה), המחמיר את הסימפטומים של אלרגיות. זו הסיבה לכך שצריכת חלב מקושרת לדלקות אוזניים חוזרות ונשנות בקרב ילדים, לאקזמה, לברונכיטיס (דלקת הסמפונות) כרוני, לאסתמה ולבעיות בסינוסים.
אפילו אנשים שאינם אלרגיים לחלב ולמוצריו ושאינם סובלים מבעיות בעיכול, יכולים למצוא את הקשר הישיר שיש בין השיפור של התסמינים הנ"ל, לבין התקופות שבהן הם לא צורכים חלב ואת מוצריו.
היות והקזאין נחשב לחומר בעל עלות נמוכה בתעשייה, משתמשים בו בתהליך ייצור של דבקים למיניהם, חומרים מקשרים, סוגי פלסטיק שונים, בדים, ציפויי מגן, באמצעי מניעה מגוונים, כתוסף מזון, כמצע לגידול חיידקים ועוד ועוד.
2. הוא עמוס בסוכר
שוקולד חלב עמוס בסוכר. טבלה אחת קטנה של שוקולד חלב מכילה כ-30 גרם סוכר. זה יותר ממה שמכילה פחית של שתייה קלה או מוגזת.
הסוכר הלבן ו/או המעובד שמשתמשים בו בתעשיית המזון, התגלה זה מכבר כרעיל מאוד וכאחד מהגורמים העיקריים למחלות לב, לתסמונת המטבולית (מספר תסמינים המעלים את הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 ועוד) ואפילו לסרטן.
הסוכר הלבן המעובד גורם לגוף לפתח עמידות בפני אינסולין, הגורמת להתפתחות של התסמונת המטבולית ולסוכרת. המדענים חשפו בשנים האחרונות שרמות גבוהות תמידיות של אינסולין בדם, הן אחד מהגורמים המרכזיים להתפתחות של סרטן בגוף.
מלבד כל אלה, הסוכר הלבן המעובד והמזוקק, מגביר את ריכוז חומצות המרה בצואה ואת ריכוזם של חיידקי אנזימים במעי, מצב העלול לגרום לשינוי בתפקוד המרה, שגורם למרה לייצר תרכובות הגורמות לסרטן ולבסוף להתפתחות של סרטן המעי.
3. סירופ תירס עתיר פרוקטוז (תחליף סוכר מלאכותי)
במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות על סירופ התירס עתיר הפרוקטוז, התגלה שהוא גורם גם לנזקים לכבד וגם להשמנת יתר. סירופ תירס עתיר פרוקטוז גם מקושר להרס המוח ולעתים קרובות הוא אף מכיל רמות נמוכות של כספית, הידועה כמתכת היוצרת הרס במוח.
את סירופ התירס מייצרים מעמילן תירס אשר אינו מכיל פרוקטוז מטבעו. בשנת 1957 מדענים גילו אנזים הגורם לשינוי במבנה הסוכר של סירופ התירס שהופך אותו לפרוקטוז.
את הפרוקטוז העבירו תהליך של עיבוד ושינוי בשנות השבעים, על מנת לאפשר ייצור המוני של סירופ התירס עתיר הפרוקטוז. התהליך כולו כרוך במספר פעולות ובעירוב של 3 אנזימים שונים.
בסופו של התהליך מתקבל סירופם המכיל 90% פרוקטוז, שאותו מערבבים עם סירופ שלא עבר תהליך המרה לפרוקטוז המכיל רק גלוקוז, ביחס של 42% או 58% פרוקטוז והשאר גלוקוז.
הסוכר השולחני הלבן הנפוץ, מורכב מ-50% פרוקטוז ו-50% גלוקוז. סירופ התירס עתיר הפרוקטוז זול מאוד ליצרנים, ביחס לכל סוגי הסוכר האחרים ובנוסף לכך, הסוכרים הקיימים בסירופ התירס עתיר הפרוקטוז, משמשים גם כחומרים משמרים המאריכים את חיי המדף של המוצרים.
4. קרג'ינאן (Carrageenan)
משנות השישים ועד היום, מחקרים רבים גילו שהקרג'ינאן פועל כחומר המעודד את התפתחותם של דלקת גסטרואינטסטינלית (מחלת מעי דלקתית), כיבים, נגעים ואפילו סרטן המעי, בקרב חיות במעבדה.
בנוסף לכך, מחקרים שבוצעו לאחרונה ומומנו על ידי האגודה האמריקאית לסוכרת, חשפו את הקשר שבין צריכת קרג'ינאן להתפתחות עמידות בפני אינסולין ורגישות לגלוקוז (תחליף סוכר), בקרב עכברי מעבדה.
5. חומרי טעם מלאכותיים
חומרי הטעם המלאכותיים מיוצרים ממאות כימיקלים. אף ישנם לא מעט חומרי טעם מלאכותיים המיוצרים מפטרול (petroleum- נפט, שמהג'ל שלו הנקרא ג'ל פטרולאום מייצרים את הוזלין- פרפין רך).
חומרי טעם מלאכותיים אלה מכילים לעתים קרובות חומרים כגון חלבון ירקות שעבר הידרוליזה או מונוסודיום גלוטמט, שאותם לא תמיד מציינים בין רשימת המרכיבים שעל גבי האריזה.
* הידרוליזה- היא תהליך או תגובה כימית שבו מולקולה של חומר מתחלקת לשני חלקים בעקבות תגובה למולקולת מים.
לצערנו הרב, יצרני המזון בארץ ובעולם, אינם מחויבים לחשוף את כל, או בכלל, את מקור ו/או את שמם, של חומרי הטעם והריח שהם מכניסים למזון.
6. אינו בונה עצמות חזקות אלא מרוקן את הסידן
סביר להניח שרובכם לא מודעים לכך שהסידן הנמצא בחלב הפרות בקושי נספג, אם בכלל בגוף האדם; ושבפועל, הוא מכלה את אספקת הסידן בעצמות.
איימי לאנו, PHD, מנהלת התזונה של ועדת הרופאים לרפואה אחראית בוושינגטון די.סי. (D.C.- בירת ארה"ב) מצהירה:
"המדינות בעלות האחוזים הגבוהים ביותר של אוסטאופורוזיס הן אלה שבהן האנשים שותים הכי הרבה חלב, שהוא המרכיב העיקרי לצריכת הסידן בתזונה שלהם.
"הקשר שבין צריכת סידן לעצמות חזקות ובריאות הוא למעשה חלש מאוד והקשר שבין צריכת חלב ומוצרי חלב לבין בריאות העצם, כמעט ואינו קיים".
